אורתודונטיה בילדים ובמתבגרים

אורתודונטיה בילדים ובמתבגרים עוסקת באבחון ובטיפול בהתפתחות השיניים, הלסתות והסגר במהלך שנות הגדילה. בתקופה זו מתרחשים שינויים משמעותיים במבנה הפה והפנים, ולכן לעיתים ניתן לזהות מוקדם מצבים שדורשים מעקב או טיפול.

בדיקה אורתודונטית בגיל צעיר אינה בהכרח מובילה מיד להתחלת טיפול. במקרים רבים מטרת הבדיקה היא להעריך את תהליך בקיעת השיניים, את היחסים בין הלסתות ואת כיוון ההתפתחות, ולהחליט אם יש צורך בהתערבות מוקדמת או שניתן להמשיך במעקב.

בין המצבים שעשויים להוביל לבדיקה אורתודונטית ניתן למצוא צפיפות שיניים, שיניים בולטות, רווחים בין השיניים, סגר פתוח, סגר עמוק, סגר צלבי, סטייה בקו האמצע או חוסר התאמה בין הלסת העליונה והתחתונה.

לעיתים מופיעים גם הרגלים שמשפיעים על מבנה הפה והסגר, כמו מציצת אצבע ממושכת, דחיקת לשון או נשימת פה.

מועד תחילת הטיפול משתנה בהתאם לסוג הבעיה ולשלב ההתפתחותי. יש מצבים שבהם נכון להתחיל טיפול עוד לפני שבקעו כל השיניים הקבועות, ולעומתם מצבים שבהם עדיף להמתין עד לשלב מתקדם יותר של בקיעת השיניים.

ההחלטה מתקבלת לאחר בדיקה קלינית ולעיתים גם באמצעות צילומים, סריקות ומעקב לאורך זמן.

גיל ההתבגרות הוא אחד השלבים השכיחים לביצוע יישור שיניים, משום שבשלב זה מרבית השיניים הקבועות כבר בקעו והלסתות עדיין נמצאות בתהליך גדילה.

אפשרויות הטיפול יכולות לכלול סמכים קבועים, מכשירים אורתודונטיים וקשתיות שקופות, בהתאם למקרה ולמידת ההתאמה של כל שיטה.

לטיפול אורתודונטי בילדים ובמתבגרים יש גם מרכיב משמעותי של שיתוף פעולה. שמירה על היגיינת הפה, הקפדה על הוראות השימוש במכשירים והגעה לביקורות תקופתיות משפיעות על התקדמות הטיפול ועל איכות התוצאה.

לאחר סיום יישור השיניים מתחיל שלב השימור. בשלב זה נעשה שימוש בקיבוע קבוע או במכשיר נשלף, בהתאם לצורך, כדי לצמצם את הנטייה של השיניים לשנות את מיקומן.

מעקב אורתודונטי לאורך שנות הגדילה מאפשר להתאים את הטיפול לשינויים המתרחשים בפה ובלסתות ולתכנן את ההתערבות בהתאם לצרכים של כל ילד או מתבגר.