בגיל 1/2 שנה צומחת בד"כ שן החלב הראשונה ועד גיל 2-3 צומחות שאר שיני החלב. המשנן החלבי הוא בד"כ מסודר אצל מרבית הילדים. בסה"כ יש בפה 20 שיני חלב. במצב תקין, יש מרווחים בין שיני החלב כדי לאפשר בקיעה של השיניים הקבועות שהן רחבות יותר.
בסביבות גיל 6 מתחילות לבקוע השיניים הקבועות. השן הראשונה שבוקעת היא הטוחנת הקבועה הראשונה. היא בוקעת מאחורי השן החלבית הפנימית ביותר. בהמשך החותכות (השיניים הקדמיות) החלביות מתחילות לנשור והשיניים הקבועות בוקעות במקומן. עד גיל 13-14 כל שיני החלב נושרות ו- 28 שיניים קבועות בקעו לחלל הפה. שיני הבינה בוקעות בסביבות גיל 18 ומשלימות את מספר השיניים ל- 32.
יתכן מצב הפוך, שיניים קטנות ביחס למבנה הלסת ואז נקבל מרווחים בין השיניים.
גם גורמים תורשתיים מקומיים יכולים להיות מקור לליקוי סגר. באחוז מסויים מהאוכלוסיה יש חוסר של שן קבועה אחת או יותר (בד"כ כל שיני החלב קיימות אך השן הקבועה שאמורה להחליף את שן החלב חסרה). חוסר שן קבועה יגרום לליקוי סגר.
כליאה של שן, כלומר מצב בו השן לא בוקעת לחלל הפה, היא מצב שיש לו רקע תורשתי. כלומר, אם לאחד ההורים הייתה שן כלואה הסיכוי שלילד תהיה שן כלואה הוא גדול יותר. הגורמים הנפוצים לשיניים כלואות הם כיוון בקיעה לקוי או צפיפות קשה שלא מאפשרת בקיעה.
